אלטרנטיבות לטיפול בפצעי עצים

מהי פציעה בעצים?

• קילוף המעטפת החיצונית וחשיפת צרורות ההובלה בצמח למזיקים ותנאי הטבע.
• יכולה להתרחש ממגוון רחב של סיבות: שבירת ענפים, שריפות, גיזום מכוון ועוד.
• חלק משמעותי מנזקי פציעה היא כתוצאה מפעילות מיקרואורגניזמים, המביאים להרס רקמותיו החשופות ופגיעה בשלד העץ.

ישנם 2 תהליכים טבעיים בהם העץ מגן על עצמו:

1. חסימה (compartmentalization) –תהליך בו העץ סוגר את הפצע על ידי כיסוי האזור החשוף ברקמה חדשה בשביל למנוע את חדירת הפתוגן והחשיפה אליו.
2. אזורי מחסום (Barrier Zones) – תהליך מקביל בו העץ הורג רקמות בריאות בקרבת הרקמות הפגועות וחוסם את התפשטות המזיק.

אז אם לעץ יש מנגנוני התמודדות עם הפתוגנים, למה זה צריך להדאיג אותנו? ישנם תהליכים אבולוציוניים – פתוגנים מתפתחים ומסוגלים למצוא דרכים להתגבר על המנגנונים הללו ובכך לגרום לנזק רב. חוזק מבני – בזמן יישום מנגנוני ההגנה הטבעיים, העץ יכול לסבול מנזק מסיבי שיכול להחלישו מאוד ולצמצם משמעותית את משך חייו. פגיעה אסתטית – כשמדברים על צמחי נוי אנו מעוניינים בעצים אסתטיים ויפים לעין והעץ לא יתחשב בסיבות אלו בזמן נקיטת פעולות ההגנה.

נכון להיום, הפתרונות הקיימים הם בעיקר אגרוטכניים:

• משחות לכיסוי הפציעה – ישנן משחות רבות שניתן למרוח על  החתך עצמו על מנת לאטום אותו ולמנוע את חדירת הפתוגן או משחות המכילות פונגיצידים.
• טיפול בפצע עצמו – הקפדה על מועד החיתוך לתקופה בה רמת המזיקים נמוכה, חיטוי כלי העבודה וגיזום "נקי".

אבל, אם נרחיב על כל אחד מהפתרונות האלה נגלה שגם פה יש מגבלות. כאשר אנחנו מדברים על משחות: הן אוטמות את הפצע אבל חוסמות גם מעבר מים ויוצרות לחות מאוד גבוהה שלמעשה טובה מאוד לפתוגנים ותורמת לשגשוג שלהם. בנוסף, הן מונעות מעבר חמצן שחיוני למנגנוני ההחלמה של העץ וישנם מחקרים שמראים הגעה של פתוגנים שניות לאחר החיתוך ולכן כיסוי הפצע עם משחה רק כולא את הפתוגנים שכבר הגיעו ולא מונע את הגעתם. כאשר מטפלים בפצע עצמו ישנה הגבלה למועד בו רמת המזיק נמוכה אפשרית רק במידה ויודעים מיהו המזיק ושישנה התפרצות שלו באזור. בנוסף, אם מדובר בעץ שנשבר לא תמיד יהיה אפשר "לסדר" אם הפצע כיוון שייווצר יותר נזק מתועלת וכן יכול להיווצר מצב של גיזום בזמנים לא מתאימים. מחקר משנת 1983 שנמשך 13 שנים (החל בשנות ה-70, A.L Shigo & W.C Shortle 1983) בחן השפעת חומרים על התבססות פטריות והתפתחות פצעים (על ידי קדיחת חורים):

• 15 חומרים כימים (אתרל, טריקוט ועוד').
• 3 סוגי עצים (ליבנה צפוני, אדר המייפל ואשור).
• גיל העצים: 40-100 שנים.
• קוטר גזע משתנה.
• סה"כ נבדקו 375 עצים.

המסקנה העיקרית הייתה כי אין כל השפעה של החומרים על התפתחות הפצע.

שאלת המחקר: האם ישנם פתרונות חלופיים לטיפול בפצעי עצים?

הדברה ביולוגית בעזרת טריכודרמה (Schubert et al, 2008) –

האלטרנטיבה הראשונה שבחנתי היא הדברה ביולוגית. כמו שכציינתי חלק משמעותי מהנזק נגרם על ידי מיקרוארגניזמים, נעשה ניסיון לבדוק את השימוש באוייבים טבעיים כנגד פטריות המפרקות את העץ עצמו. כאשר נבחרה פטריית הטריכודרמה הידועה בתור אויב טבעי של פטריות רבות ונעשה בה שימוש במוצרי הדברה טבעית בשוק. הטריכודרמה פועלת על ידי כך שהיא מתחברת לתפטיר של הפונדקאי בעזרת איברים שנקראים אפרסוריה ועל ידי הזרקת אנזימים מפרקי דופן תא היא הורגת אותו. נעשתה השוואה של רמת הרמת הפזריטיות בין 5 סוגי טריכודרמה שונים ובין מוצר הנמכר בשוק כיום "BINAB" המשמש כביקורת. שלושה סוגי טריכודרמה בלטו מעל השאר T-15603.1, T-351.93, T-126.65 והראו את המדדים הטובים ביותר. בנוסף, את אותם סוגי טריכודרמה בדקו על רקמות עץ לאחר מספר שבועות בשביל לראות אם התכשיר עמיד לאורך זמן. נבדק אובדן משקל העץ (%) בגלל פטריות פתוגניות לאחר חשיפה לתכשיר שהכיל טריכודרמה בשני טיפולים שונים. T-15603.1 הפחיתה את אובדן המשקל בצורה היעילה ביותר. לאחר שנבחר הסוג המוצלח ביותר לדעת החוקרים (T-15603.1) הם ריססו תכשיר שהכיל אותו על עצים בטבע ובדקו את אחוז ההדבקה של פטריות פתוגניות על פצעי עצים וראו הפחתה משמעותית לאחר גיזום ביחס לביקורת. כלומר, הפטרייה משמשת כהגנה על העץ מפגיעה נוספת שמקורה במיקרואורגניזמים מזיקים.

פטריות אנדופיטיות כאמצעי להדברה ביולוגית (C.A Robles et al, 2018) –

מאמר נוסף שמתעסק באפשרות להשתמש בפטריות כאמצעי להדברה ביולוגית אך הפעם באמצעות חומרים נדיפים בניגוד לאנזימים מפרקי דופן. החוקרים בדקו את השפעות Granulobasidium Vellereum על יכולת פירוק העת של פטריות פתוגניות ומצאו שחשיפה מוקדמת ל-G. Vellereum מביאה להפחתה משמעותית באובדן משקל העץ. בהמשך נמצאו 19 חומרים נדיפים שמקורם בפטרייה הזו ונבדקה השפעתם. הבדיקה נעשתה על ידי צלחת פטרי כפולה כאשר בחלקה התחתון ישנה הפטרייה האנדופיטית ובחלקה העליון הפתוגן הנבדק כאשר החומרים הנדיפים נמצאים בתוך הכלי ואמורים להשפיע על הפתוגנים. נמצא שישנה השפעה של חומרים נדיפים על גדילת פטריות פתוגניות. בנוסף להדברה ביולוגית, ישנה דרך פעולה אפשרית נוספת, אגרוטכנית, אך פחות נחקרת של – שימוש בתרכובות צמחיות (גומי ושרף) לטיפול בפצעי עצים. נעשה איפיון של משפחת האנזימים ציסטאין קינאז מגומי תפוח סדום (Calotropis procera) ובדקו את פעילותם האנטיפטרייתית (C.D.T Freitas et al, 2019), מצאו שכאשר גידלו את הפטריות הפתוגניות ביחד עם האנזימים האלה עוכבה גדילתם ביחס לביקורת. בנוסף ההשערה היא שהאנזימים ממשפחת ציסטין קינאז גורמים ליצירת רדיקלים חופשיים הפוגעים בתא ולמעשה מביאים להרג שלו. ראו שיש שינויים בדופן הנבג ודליפה של מוהל התא.

פעילות אנטיפטרייתית של פראקציה חלבונית מצמח הפפאיה (M.J. Torred-Ossandon et al, 2019) –

מאמר נוסף, בדק את ההשפעה של מיצוי חלבונים מצמח הפפאיה על פטריית בוטריטיס. במאמר הם הראו שיש עיכוב של גדילת הפטרייה Botrytis cinerea כתוצאה מחשיפה למיצוי החלבוני P1G10. עוד הם הראו כי הייתה הפחתה של 70% בנביטת הנבגים וכמעט 50% באורך הקורים. אז אפשר לראות כי יש מחקרים על השפעת תרכובות צמחיות אבל בשלב זה המחקרים הם עדיין בתחומי המעבדה ולא בתנאי שדה.

לסיכום, רוב הנזק נגרם כתוצאה מפעילות מיקרואורגניזמים.

הדברה ביולוגית תוך שימוש בפטריות:

• כבר כיום ישנם מוצרים יעילים בשוק.
• מחקרים בתחום מראים כי ישנו פוטנציאל רב לתחום זה.

שימוש בתרכובות צמחיות:

• דרוש מחקר רב על מנת לקדם פתרונות מסוג זה.
• יישום של חומרים אלו בצורת משחה לדעתי יביא לטיפול יעיל בנזקי הפתוגנים.

ישנן עדיין שאלות שנשארו פתוחות:

1. הפתרונות החלופיים שנאסף מידע לגבם מתמקדים בפטריות וחיידקים, כיצד ניתן לטפל בווירוסים?
2. למה עד כה התמקדו בפתרונות כימים לא יעילים?
3. המחקרים שהוצגו פה לקחו חומרים מצמחי פפאיה או תפוח סדום, היכן נחפש נוספים כמוהם?